קצת ערן- חלק ה'
(חלק ראשון כאן) (חלק שני כאן) (חלק שלישי כאן) >> פספסת את הפוסט האחרון? קראו אותו כאן! << הוא ירד מהאוטובוס שלושה תחנות לפניי, כמעט בדממה מוחלטת. ה"שלום" שלו נשמע כמו המהום יותר מאשר בריכת פרידה. "לילה טוב, נדבר," הוא הוסיף, וירד במדרגות הישר לרחוב השקט, ממשיך קדימה בלי להסתכל אחור, שמא יהפוך לנציב מלח. "הכל טוב?" שלחתי הודעת SMS. הוא רק ענה "כן". אני לא מתכווח עם עובדות, כן זה כן, ואני לא אוהב שעושים עליי מניפולציות של להתחנן לשאוב מידע. "לילה טוב, נדבר מחר," כתבתי ושלחתי. הייתי גמור מעייפות, פיזית ונפשית, וחשבתי רק מה אני הולך לספר לפסיכולוגית שלי. לפסיכולוגית שלי קוראים טלי, טלי בכל מפגש יושבת מולי, רגל על רגל, עם גופה השמנמן שממלא את הכיסא. השיער השטני שלה, ארוך ויבש, מפוזר ברשלנות על הכתפיים. עיניה, בצבע ירוק-אפור, מתבוננות בי בקשב רב, ותמיד נראה כאילו הן שקועות במחשבות עמוקות. היא לא נחשבת ליפה, ונראה לי שהיא גם צעירה לתפקיד, אבל היא פסיכולוגית טובה, וזו אולי הסיבה שאני כאן. רוב הזמן היא שותקת, מהמהמת בתגובה למה ש...