אהבה גאה בנכר

>>פספסת את הפוסט האחרון? הוא כאן!<<   הצום האחרון שצמתי היה ביום הכיפורים. הרחובות היו ריקים ושקטים, כאילו הזמן עוצר מלכת יש משהו קולקטיבי ביום הזה שמחבר אותי אליו, למרות שאם נבדוק במקורות, יש ימים חשובים יותר לישראל, כמו למשל שבת. אבל עדיין, יום כיפור נלקח יותר בחשבון אצל הרבה משפחות יהודיות בארץ ובעולם. זה יום אחד בשנה של חשבון נפש והתחלה מחדש. את צום תשעה באב, למשל, לא יצא לי לצום אולי שלוש שנים. אני לא יודע למה, אולי כי אני מפספס את התאריך העברי ורק שם לב בדיעבד כאשר אני גולש באינטרנט ורואה את האיחולים של חבריי ל"צום קל ומועיל". כשהתעוררתי בבוקר, בעודי עם עיניים עצומות וחולמניות, שלחתי את יד שמאל לבדוק אם המתוק שלי עוד שם. הוא לא היה. יש ימים שהוא מתעורר בבוקר בשקט, שאפילו קָאלָה לא מפסיקה מהנחירות וממשיכה לרבוץ על המיטת בד הקטנה שלה. הוא יודע להתקלח ולהתארגן בשקט מופתי ולצאת מהבית כמו גנב. ואני מנגד רק מתעורר לשירותים או לשתות כוס מים ואז שומע אותו נוהם מתוך שינה, "נו הראל, למה אתה מחריב את כל הבית באמצע הלילה? מה זה הרעש הזה של סירים ודלתות נטרקות?...

>>פספסת את הפוסט האחרון? הוא כאן!<< מייק הודיע לי שמחר צום תשעה באב. הוא קיבל הודעה בווטסאפ, שכל עם ישראל צם למען החטופים ולמען המצב בארץ. "אני לא אוכל כלום מחר," הוא אמר לי, "אולי רק אשתה, אבל אנסה גם את זה לצמצם." הסתכלתי עליו ולא ידעתי מה לחשוב, אני יודע שצמים בתשעה באב, אבל הרבה זמן לא הייתי מחובר ללוח העברי ואפילו לא ידעתי שזה מחר. מייק, שגדל בסביבה כמעט נטולת יהודים, בלי שום סממן דתי, החליט פתאום שהוא צם בתשעה באב. ואני, שבעבר הייתי חרדי ירושלמי שידע לצטט גמרות מתוך שינה, פתאום עומד מהצד ותוהה איך הגענו למצב הזה. האמת היא שזה לא חדש שמייק מתעניין בעולם שלי. מאז שהכרנו, הוא תמיד שאל, חקר, רצה לדעת יותר על מי שהייתי ועל מה שהבאתי איתי. אני חושב שזו אחת הסיבות שהוא נמשך אליי. כשאנחנו יוצאים ביחד, והוא מציג אותי לאנשים, הוא אומר את זה בגאווה: "This is Harel, my husband. He was born in Jerusalem and has studied in a yeshiva for most of his life." כן, הוא קורא לי "בעלי," ובאותה נשימה מוסיף שנולדתי בירושלים ולמדתי בישיבה. כאילו שזה חלק...