ערן - חלק ג'


  "טוב, אתה לא נורמלי, הראל." הקול של בעלי קטע אותי באמצע הנוסטלגיה, מה שהחזיר אותי לקרקע במכה פתאומית. הוא הביט בי במבט רציני, עיניו מצומצמות. "עכשיו אני מבין הכול. איזה מסכן ערן... אתה פשוט לא נורמלי! זה לא יפה בכלל!"

קולו העמוק העיר אותי מהזיכרונות. "אז מה, מכרת לו אשליה? זה מה שקרה?", נתכרכמו פניו בתהייה.

הרמתי גבה, עוקב אחרי הבעות פניו. "אתה יכול להקשיב עד הסוף? תן לי להמשיך לפני שאתה קופץ למסקנות." נשמע היה שהוא באמת מתלבט, ואז שאל בעיניים ספקניות, "הראל, כדאי לי לתת לך להמשיך, או שעדיף לי לא לדעת?"

משכתי בכתפיי. "אני אוהב לחיות בידיעה, אבל אם אתה לא רוצה לשמוע, אני מפסיק. אני לא מספר כדי לפרוק משהו שמכביד עליי – פשוט שאלת למה ערן כבר לא מדבר איתי."

הוא שתק לרגע, ואז נאנח בהסכמה חרישית ונתן לי אור ירוק להמשיך. חייכתי וחזרתי לצלול לזיכרונות מאותו היום.

הייתי אז בן 20. רק שנה קודם הכרתי את האינטרנט, בדיוק בתקופה שהייתי בדיכאון קשה, האינטרנט דיי עזר לי, התמכרתי אליו דיי מהר. הפכתי למומחה בתחום, מנהל קבוצות של חרדים בפורומים ובקומונות וירטואליות, ניהלתי צ'אטים ופורומים של סלולר. זה לא היה תמיד פשוט; באותה תקופה לא הייתה "גלישה חינם," והפלאפונים לא היו מתקדמים כמו היום. האינטרנט גילה לי עולם חדש ומרתק של אנשים מסגנונות שונים, יצרנו חבורה חרדית, שבבניקית, של בנים ובנות באותו הראש, שיוצאים לטייל יחד, לא מועדונים או דברים אסורים אלא טיולים בטבע, רובם היו עם שם בדוי או שם כינוי, ולאף אחד לא היה איכפת. יצאנו דיי הרבה יחד וגם צ'וטטנו יחד בקבוצת צאט סגורה, היו לנו הרבה בדיחות פנימיות, והכי מטורף שתמיד נשארנו דוסים, הבנות לא נגעו בבנים ולהפך, וכולם היו צנועים, לא דיברנו גס, היינו חצי תמימים.

אני לא אשכח את ינון – בחור תימני חייכן ומסודר להפליא– שאיתו ועם חברים אחרים מהקומונה נסענו לטבריה. הגענו מצוידים בשקי שינה הישר לחוף הכנרת, אבל ינון נגעל מהתנאים שהטבע הציע והלך לישון במלון ללילה אחד.

עד היום אני זוכר איך כולנו צחקנו כשהוא הוציא מתיקו הכחול את כל מה שיש לעולם להציע בדרכים – מסרק, בושם, דאודורנט, פינצטה, סנדוויץ', מגבת לגוף ולפנים, שמפו לגוף ולשיער. היה לו ציוד שאי אפשר לשכוח, מי מביא מגבונים?. ואנחנו לידו נראינו כמו חבורה של חוראנים. משתינים בקשת מאחורי עצים והמקלחת היחידה שעברנו הייתה צלילה וטבילה במי הכינרת הקרים. החברים צחקו עליו מידי פעם: "איזה הומו ינון הזה!" אבל אז כבר הבנתי שלא כל אחד שמתנהל ככה הוא בהכרח הומו. הגיידר שלי אמר לי שהוא פשוט אדם מסודר ולא דווקא הומו, אני לא מבין למה מכניסים אנשים לתבנית? אני, בוודאות, אוהב גברים, אולי אפילו גברים כמו ינון, אבל אני הכי לא בטייפ-קאסט שהם מדמיינים שאני אמור להיות וזה נותן לי הרגשה שמשהו פגום בי.

ינון ואני נשארנו בקשר עוד זמן מה. דיברנו הרבה; הבנו אחד את השני גם בלי הרבה הסברים. ביום שהתארס, נפרדו דרכנו לשלום. הוא ידע שאני מחבב אותו, וכיבד אותי תמיד. אם הייתי הטרו, אולי היינו יכולים להיות חברים טובים עד עצם היום הזה, אבל לא הצלחתי לראות אותו רק כחבר.חיבבתי אותו מאד והוא חיבב אותי. אבל כל אחד בקטע אחר. מעניין מה איתו היום – בטח יש לו כבר גדוד של ילדים, אולי אפילו ילדיו כבר בגיל בר מצווה, מעניין אם הם מאורגנים ומסודרים כמו אבא שלהם. בטח הוא אבא מהמם.

הרהוריי נקטעו , אז חזרתי לדבר על ערן.

"אתה יוצא לשידוכים?" שאל, קולו של ערן שקט ומהורהר.

"לא," עניתי במהירות. "מציעים לי המון, אבל אני דוחה ודוחה, מסנן. אני לא מתכוון להשלות אף אחת." החזרתי לו מבט יציב. "אני לא טיפוס שמחפש עכשיו מחויבות, ואני בטח לא דו מיני. ברור לי מי אני ומה אני – אני אוהב אחרת, זה חלק ממני.

אז כשמציעים לי, אני עונה במשפטים מגוונים, משהו כמו: 'מה איבדתי בחיים?', 'החיים שלי תותים!', 'חופשי זה לגמרי לבד', 'אני אוהב את עצמי כרגע'. או לפעמים, 'אני בדיוק יוצא מהדיכאון שלי כדי להיכנס לאחר?' כל פעם משהו אחר. זה טוב לגוון."

השתתקתי לרגע. "אני חושב שאנשים לאט-לאט כבר מתייאשים ממני."

ערן צחק. "מתאים לך לענות ככה." הוא נראה מהורהר לרגע, כאילו מתלבט אם להמשיך. ואז גיחך בעצב קל. "גם לי מציעים לאחרונה, ואני לא יודע מה לעשות. אני רוצה משפחה, ילדים, אבל זה מפחד מהעתיד. מי תאהב אותי בכלל? ואין לי מודל לזוגיות טובה, איך אני יכול לדעת שאני בוחר טוב?"

"יש לך שאלות טובות," עניתי, מנסה לעודד אותו. "טובות, אבל קשות! אני טיפוס של אינטואיציה; מאמין במה שהלב שלי אומר. פשוט עוצם עיניים והולך אחרי רחשי ליבי. אני מאמין שאתה לא סומך על עצמך – למרות זאת, תדע שהמצפן הפנימי הוא המורה והנווט הכי טוב."

הבטתי בו רגע, מנסה להעביר את הבטחון. "הייתי אומר לך לצאת, להתנסות. זה לא שאתה יוצא מחר עם מישהי ומחר חתונה. העידן הזה תם מזמן. פשוט צא, תבדוק, תראה איך זה מרגיש לך. תבוא עם לב פתוח – ויהיה בסדר."

פתאום ערן חייך בחצי חיוך חצוף ושאל, "תגיד, התנשקת פעם?"

היססתי לשנייה, כיווצתי שפתיים. "אמרת לי להפסיק, ועכשיו אתה מחזיר את הנושא זה?"

הוא צחק, מתעלם. "נו, רק תענה על זה."

משכתי כתפיים והגנבתי מבט, מנסה להחליט מה לענות. "מה אתה חושב?" שאלתי חצי בצחוק. 
פעם אמר לי מישהו, שיהודי אמיתי זה מישהו שמחזיר תשובה בשאלה. 

"אני חושב שכן... אבל עם בן או בת? או גם וגם?" הוא חייך, מנסה להוציא ממני יותר.

"גבר, אתה עושה ממני פלייבוי. יש לי פה גדול, אבל זה לא שאני מנשק כל צפרדע ברחוב." ראיתי אותו מחייך במבוכה.

"זה כן או לא?" הוא לוחץ, מתעלם מהמבוכה.

"מממ…" היססתי קצת, כי עד כמה שאני ספונטני, זה לא דברים שיצא לי לדבר עליהם עם אנשים אחרים – במיוחד לא עם מי שאני רואה בפעם הראשונה בחיי. "התנשקתי רק עם בת אחת. זה סיפור ארוך, אתה לא מבין כמה התפוצצתי לה מצחוק תוך כדי נשיקה. אני אספר לך על זה פעם אחרת."

הבטתי בו, רואה איך הסקרנות שלו מתעוררת, ואז המשכתי, "ובקשר לבנים, אז… כמה פעמים. אימא שלי סיפרה שאפילו נשקתי ילד בגן, והגננת אמרה לה לדבר איתי, ונו, נו, מאיפה למדתי את זה!"

הוא צחק בזלזול, "גן זה לא נחשב."

"אני יודע, אבל אתה מביך אותי עכשיו," אמרתי, מחייך בעצבנות קלה. "לדבר איתך באמצע רחוב בבני ברק על הנשיקות שלי זה מוזר אבל מאאאגניב! בקיצור, יצא לי כמה פעמים, גם ביסודי וגם בישיבה הקודמת. אבל בגדול אני לא יודע…"

הפסקתי לרגע, לוקח נשימה, ואז המשכתי, "אני טיפוס קצת רומנטיקן. אני אולי יכול לחלוק את הגוף שלי, אבל נשיקות זה קצת אחרת בשבילי. כל מי שנשקתי זה ילדים שהיה אכפת לי מהם באמת – ולא סתם."

הוא הביט בי, מופתע מעט, ואמר ברכות: "אז כשביקשת לנשק אותי, זה אומר משהו?"

שלחתי אליו מבט בוחן. "זה אומר שאתה חמוד בעיניי, ואתה דרשת את זה. זה לא אומר שאנחנו מתחתנים מחר או מתחתנים בכלל. 'אני לא איבדתי כלום בחיים!' ו'חופשי זה לגמרי לבד'! ו'החיים שלי תותים'! ו'רק עכשיו יצאתי מ…'"

הוא עצר אותי. "טוב, די, די, הבנתי," הוא צחק, מסמיק מעט.

נכנסנו לחנות הסלולר, מביטים סביב, אני לא אוהב להתקע בחנויות, וגם לא היה זמן, היינו חייבים לחזור לחבורת מפורעים שחיכתה לנו במסעדה, החלטתי לרכוש כיסוי בצבע ירוק זית זוהר. ערן הרים גבה, צוחק. "זה ממש מזעזע – למה דווקא זה? איף, איזה טעם מוזר יש לך!"

משכתי בכתף. "זה הטעם שלי. מה, גם זה משונה בעיניך?" שאלתי בצחוק.

הוא הניד בראשו,  ידעתי שהוא מקבל את "החבילה" שאני מביא איתי.

מה שלא ידעתי באותו רגע, זה שלקחתי על עצמי פרויקט הרבה יותר מורכב וכבד ממה שאני יוכל לשאת.


תגובות

  1. אני מרגישה קצת סטוקרית שנכנסתי לבדוק ובדיוק העלתה אבל הכתיבה שלך ממש ממכרת

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, סטוקרית או לא, זה מחמיא לי מאד :)
      נותן לי מוטיבציה לרשום ולפרסם.
      אני מרגיש שבזמן האחרון הכתיבה היא כמו תרפיה בשבילי.

      מחק
  2. "הראל, כדאי לי לתת לך להמשיך, או שעדיף לי לא לדעת?" - שאלת השאלות... אם אתה כבר שואל, אז תהיה "גבר". סתם. תהיה אמיץ לקבל את התשובה גם אם לא תמצא חן בעינייך. אם לא, אז אל תשאל בכלל.
    אבל אני שואלת גם שואלת ונשארת מסוקרנת ואיך ארדם הלילה בלי - ערן חלק ד' ????

    השבמחק
    תשובות
    1. אני מפחד, כי גם אתם תשמעו את ההמשך. הוא הסתכל עליי כאילו אני לא נורמלי שהתעללתי או שברתי את הלב של ערן והתנהגתי כמו זבל שפיתתי אותו בשביל כלום... פחד שהוא ישמע שיש לו בעל זבל בזמן שהוא טעה וחשב שאני מלאך.

      אוטוטווו גם אתם תוכלו לשפוט... 😲😲😲

      מחק
    2. קודם כל החיים אל תוריד את עצמך ככה. לכל אחד מגיע אהבה אמיתית. לפעמים בזמן שאנחנו מחפשים את עצמינו ואת האהבה הולכים קצת לאיבוד אבל בסוף מוצאים את הדרך. בטוחה שלמדת מהחוויה ההיא והפכת למה שאתה עכשיו.

      מחק
  3. ינון נשמע באמת בחור טוב. נשמע כמו קשר אפלטוני. 😍
    מה שמעניין שאתה מתאר את עצמך מחזר אגרסיבי אחרי ערן אבל אחרי ינון לא.
    למה אתה חושב שזה ככה?
    הוא ידע שאתה הומו?

    השבמחק
    תשובות
    1. סיימתי את הקשר עם ינון ממש מעט לפני שהכרתי את ערן. זה באמת היה קשר אפלטוני, אף פעם לא שמנו דברים על השולחן, אבל אין לי ספק שהוא ידע שאני אוהב אותו יותר מידיד רגיל. מה שאהבתי בו היה שלמרות שהוא היה חרדי, הוא לא נרתע ממני, לא נגעל, והוא דיבר איתי שעות. תמיד כיבדתי אותו, וידעתי שהוא לא שם. מגיע לו שאכתוב עליו בנפרד – יש לי הרבה מה לספר עליו. אני חושב שבזכותו הבנתי אחר כך מה אני כן רוצה בחיים.

      ביחס לערן, אני לא לגמרי מבין למה קפצתי עליו ככה. אפילו לא ראיתי אותו באותו זמן. כנראה חיפשתי אתגר וריגוש, כי החיים שלי באותה תקופה היו די אפורים בגלל אותו אחד שהתנהג אליי בבית בעריצות ובאלימות מילולית.

      יצא לי ארוך... סליחה!

      מחק
  4. אני ממש מרותקת.... מרגישה שחזרתי לקרוא ספרים אחרי תקופה מה ללא.....
    😊😊😊

    השבמחק

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

חלק 32 - כל האסטרטגיות שלי נופלות אחת-אחת.

הודעה לעוקבות ולעוקבים 💛

חלק 31- "אתה נכשל כבעל וכגבר"