"אני אוהב את הריח שלך גם בלי המקלחת." 🔞

 מאז שאני זוכר את עצמי, אני לא אדם של בוקר. אני שונא להיפרד מהמיטה. יש ימים שאני כמו ילד, רוקע ברגליים ומתפתל מצד לצד, "למה כבר בוקר, למה?!". אני מתוסכל.

"הראל, אני מת על זה שאתה זז כמו נחש, זה כזה חמוד" הוא תמיד אומר לי, ואני באמת לא מבין מה חמוד בזה?.

השמש חודרת מבעד לוילונות, ואני פוקח את עיניי באיטיות. הוא ער ורענן לצידי, מסודר ומקולח וחיוך רחב מרוח על פניו, האור של הבוקר מוסיף לו קסם מיוחד.

למרות שאני לא אוהב להתעורר מוקדם, אני דווקא אוהב מאוד את החלונות הענקיים שיש לנו בחדר השינה. הווילון אומנם לא לטעמי, אבל לא הכל מושלם בחיים – זה מה שקורה כששוכרים דירה מרוהטת ולבעלת הבית יש טעם רע. אנחנו מתגוררים במרכז העיר, המולת הרחוב ממילא מעירה אותי מוקדם, בין אם ארצה או לא.

"בוקר טוב, מתוק שלי!" הוא אומר, קופץ למצב ישיבה ונראה כאילו הוא ממתין רק לי כדי להתחיל את היום.

"בוקר טוב," אני עונה, משפשף את העיניים. "מה קרה? נשארת ער כל הלילה?" אני שואל שאלה רטורית.

אבל הוא בכל זאת משיב, "לא, אבל הראל, אני חייב להגיד שאני ממש מתגעגע למגע שלך," הוא אומר, ונוגע בעדינות בזרועותיי. "אתה יודע, זה בסדר לשחק בבוקר."

"חמוד. לשחק... מה לשחק? אני איש של לילה, מתי תכיר אותי?" אני משיב, מנומנם. "הייתי מעדיף שנמשיך את הלילה, לא את הבוקר."

הוא לא מתייאש ומתקרב אליי, העיניים שלו מבריקות בתשוקה. "אני רוצה אותך עכשיו. אני רוצה שתחבק אותי חזק, כמו שאתה יודע."

"שששש... " אני משתיק אותו, "עזוב אותך שטויות, תעשה לי נעימי בגב," אני אומר בקול עייף, ומתגלגל לצד השני של המיטה.

"איך זה לא מדגדג אותך?" הוא עדיין מופתע מזה, אבל היד שלו מתחילה לעבור לי לאורך הגב, הלוך ושוב – מהצוואר, הכתפיים, הגב ועד ל... "לאן אתה יורד? יא שובב!" אני צוחק, "בחיי, כמה אנרגיה יש לך על הבוקר," אני זורק באוויר וקם, מנסה לשמור על איזון. "דקה, תן לי לפחות לצחצח שיניים..." אני יוצא לחדר הרחצה, וכשאני חוזר לחדר, הוא שוכב שם ערום.

"אתה לא צריך להיות כל כך עדין," הוא משיב עם חיוך מתגרה. "נו, בוא תעשה את מה שאתה יודע לעשות. אני רוצה אותך חזק, עמוק."

"אלוהים ישמור, אתה מעביר אותי מאפס למאה," אני אומר, מתחיל להרגיש את הלב שלי פועם במהירות.

הרגשתי את המתח גואה בינינו. הוא התמקם על המיטה ופרש ידיים לצדדים, ממתין לקבל חיבוק.

"אני רוצה שתעשה את זה בעוצמה," הוא אמר. זה מצחיק אותי שהוא אומר "בעוצמה". טוב שלא אומר, "אולם", "האומנם? או שמא?"

אוקיי, שחררתי את עצמי מהמחשבות שלי. אני כל כך עם הפרעות קשב וריכוז, איך אף פעם לא עברתי אבחון? התרכזתי בו, במגע שלי בו, ב… "עוצמה", כשהוא מתעקש שאגע בו חזק, כמו שהוא אוהב, ואני מספק את הצרכים שלו.

"אוי, הראל," הוא לחש, מתפתל בהנאה, "זה בדיוק מה שרציתי."

הוא התמכר לכל שריטה, ואני לא יכולתי להתנגד – התמסרתי לתחושה.

"אתה יודע," הוא אומר, מחייך, "אני אוהב את הריח שלך גם בלי המקלחת." הוא רחרח אותי כמו כלבלב.

אני מחייך. "יא מסריח! אלוהים ישמור, טוב שהתחתנתי איתך ולא עם עצמי! אבל תּוֹדֶה שזה אחלה פרומונים," אני אומר בחיוך. "רק תעשה לי טובה ותישאר איסטניס," אני מתגלגל מצחוק.

"יש לך ריח טוב," הוא אומר בשיא הרצינות. "טוב, דיי, מזל שזה רק שנינו כאן, אחרת יחשבו שעבדתי בפרך ולא התקלחתי בלילה לפני פחות מ 8 שעות. אבל תגיד, מה אתה מכבה שמחות עכשיו? בוא תריח!" אני דוחף לו את בית השחי לאף, והוא, באופן מפתיע, מעביר שם ליקוק.

"אתה טעים," הוא אומר.

"ואתה דוחה!" אני עונה ומתנפל עליו בנשיקות.