אהבה גאה בנכר

>>פספסת את הפוסט האחרון? הוא כאן!<< ימים ארוכים עברו מאז שהבית התרוקן מנוכחותו. הוא נסע מחוץ לעיר, כבול בעיסוקי עבודה ולימודים, ואני נשארתי כאן, בין הקירות הדוממים והתחושה הכבדה. מאז תום החגים, האולטימטום שלי תלוי באוויר כמו ענן כבד: או שנתחיל טיפול זוגי, או שניפרד. לא עוד גחמות מתישות, לא עוד לחץ שמכביד על הנשמה, לא עוד ריחוק קר במיטה, ולא ההתמכרות לאלכוהול שמסתירה יותר משחושפת. אני מסרב להיות בובה על חוט. צלצול הטלפון קטע את זרם מחשבותיי. "מאמי, אני בבעיה," נשמע קולו של מייקל, מתוח ומתוסכל. "איבדתי את הארנק שלי. אני לא מוצא אותו. אני עכשיו בטרמינל רכבות, וכל כך הרבה אנשים עוברים ושבים סביבי – אין לי מושג איפה הוא. אולי נפל, אולי נגנב. היה שם הכול – תעודת זהות, כרטיסי אשראי, מזומן, כרטיסים שונים... הכול!" הוא השתהה, נאנח ואז הוסיף: "לבסוף, הצלחתי בקושי לקנות כרטיס נסיעה באוטובוס דרך הטלפון. שש שעות נסיעה הביתה, במקום שעתיים. אני אגיע רק מחר בבוקר... אני ממש מצטער. הבטחתי לך שתנוח מחר, שאני אטפל כל היום בקאלה, אבל עכשיו אני רואה שזה כבר לא יקרה. אנ...

>>פספסת את הפוסט האחרון? הוא כאן!<< כשאתה משתכר, אתה נכנס הבייתה עם חיוך דבילי, מרוח על פניך כמו מסיכה שלא מצליחה להסתיר את מה שבאמת קורה. אתה נמרח עליי, מחפש חיבוק ונחמה, מבטיח לי ש"לא שתיתי כלום, אני בסדר," אבל הריח שנודף ממך מגלה את השקר. אתה מנסה ללכת בקו ישר, מתנדנד בין הקירות כמו סירה בסערה, ממלמל מילים בלי כיוון ובלי סוף, חצי מהן אני לא מבין, והחצי השני – אני מעדיף לא לשמוע. העיניים שלך לא ממוקדות, אתה אומר, "תזיין אותי," ולוחש, "אני אוהב אותך," אבל אלו מילים ריקות, הד קלוש לאהבה שאבדה בין הכוסות. ההבל הפה שלך חריף ומחניק, ואני מתכווץ מבפנים. הגוף שלך מפיץ ריח אחר, ריח חמוץ של אכזבה ובגידה. ואז אתה מתחיל לדבר על החיים, מתמקד בתאריכים היסטוריים זה בא לך בטבעיות לדייק . מתלונן על מה שלא הצלחת, על ישראל, על העתיד שהתפוגג בתוך הערפל. ואז אתה נרדם, נוחר בקול, קורס לתוך עצמך. ואני נשאר ער, בודד, מתוסכל. כשאתה משתכר, אתה הופך למישהו אחר, למישהו שאני לא מכיר ולא רוצה להכיר. אני יושב לידך ומבטיח לעצמי: מחר נחתום על גירושים. זו הפעם האחרונה שאני מ...

  כשאתה משתכר, אתה נכנס הבייתה עם חיוך דבילי, מרוח על פניך כמו מסיכה שלא מצליחה להסתיר את מה שבאמת קורה. אתה נמרח עליי, מחפש חיבוק ונחמה, מבטיח לי ש"לא שתיתי כלום, אני בסדר," אבל הריח שנודף ממך מגלה את השקר. _ אתה מנסה ללכת בקו ישר, מתנדנד בין הקירות כמו סירה בסערה, ממלמל מילים בלי כיוון ובלי סוף, חצי מהן אני לא מבין, והחצי השני – אני מעדיף לא לשמוע. _ העיניים שלך לא ממוקדות, אתה אומר, "תזיין אותי," ולוחש, "אני אוהב אותך," אבל אלו מילים ריקות, הד קלוש לאהבה שאבדה בין הכוסות. ההבל הפה שלך חריף ומחניק, ואני מתכווץ מבפנים. הגוף שלך מפיץ ריח אחר, ריח חמוץ של אכזבה ובגידה. _ ואז אתה מתחיל לדבר על החיים, מתמקד בתאריכים היסטוריים זה בא לך בטבעיות לדייק . מתלונן על מה שלא הצלחת, על ישראל, על העתיד שהתפוגג בתוך הערפל. ואז אתה נרדם, נוחר בקול, קורס לתוך עצמך. ואני נשאר ער, בודד, מתוסכל. _ כשאתה משתכר, אתה הופך למישהו אחר, למישהו שאני לא מכיר ולא רוצה להכיר. אני יושב לידך ומבטיח לעצמי: מחר נחתום על גירושים. זו הפעם האחרונה שאני מבליג. אני לא יכול עוד להיות זה שמטפל ב...