חלק 26- כשאתה משתכר

>>פספסת את הפוסט האחרון? הוא כאן!<<

כשאתה משתכר,
אתה נכנס הבייתה עם חיוך דבילי,
מרוח על פניך כמו מסיכה
שלא מצליחה להסתיר את מה שבאמת קורה.
אתה נמרח עליי, מחפש חיבוק ונחמה,
מבטיח לי ש"לא שתיתי כלום, אני בסדר,"
אבל הריח שנודף ממך מגלה את השקר.

אתה מנסה ללכת בקו ישר,
מתנדנד בין הקירות כמו סירה בסערה,
ממלמל מילים בלי כיוון ובלי סוף,
חצי מהן אני לא מבין,
והחצי השני – אני מעדיף לא לשמוע.

העיניים שלך לא ממוקדות,
אתה אומר, "תזיין אותי,"
ולוחש, "אני אוהב אותך,"
אבל אלו מילים ריקות,
הד קלוש לאהבה שאבדה בין הכוסות.
ההבל הפה שלך חריף ומחניק,
ואני מתכווץ מבפנים.
הגוף שלך מפיץ ריח אחר,
ריח חמוץ של אכזבה ובגידה.

ואז אתה מתחיל לדבר על החיים,
מתמקד בתאריכים היסטוריים
זה בא לך בטבעיות לדייק .
מתלונן על מה שלא הצלחת,
על ישראל, על העתיד שהתפוגג
בתוך הערפל.
ואז אתה נרדם,
נוחר בקול,
קורס לתוך עצמך.
ואני נשאר ער,
בודד, מתוסכל.

כשאתה משתכר,
אתה הופך למישהו אחר,
למישהו שאני לא מכיר
ולא רוצה להכיר.
אני יושב לידך ומבטיח לעצמי:
מחר נחתום על גירושים.
זו הפעם האחרונה שאני מבליג.
אני לא יכול עוד להיות זה שמטפל בך.
אני לא סובל את מה שאתה גורם לי להרגיש.

אתה דוחה אותי,
אני לא מסוגל לגעת בך.
אתה משאיר אותי ריק,
אני מרגיש האדם הכי פחות חשוב לך בעולם.
אני שונא אותך ברגעים האלה,
אבל יותר מזה –
אני שואל את עצמי,
למה אתה ממשיך לשתות?
למה אתה ממשיך להרוס אותי?
למה אתה ממשיך להרוס אותנו?
את מה שנשאר?

נכתב וקרה ב 5 לאוקטובר 2024.

>>הפרק הבא מחכה לך כאן<<