חלק 18- "זה כמו חריף, מעקצץ, שורף, אבל טעים." 🔞

>>פספסת את הפוסט האחרון? הוא כאן!<<

  המרחק בין השולחן לספה הוא כשלושה צעדים. אנחנו שוכרים דירה קטנה ומרוהטת במרכז העיר, והרחוב שלנו הומה אדם. 

ממש אתמול, השכנה אמרה לי: "הראל, ראית שפתחו מועדון הומואים ברחוב שלנו? מלא הומואים מסתובבים, אין לי בעיה, אבל מתנשקים ככה ברחוב, ואיזה רעש הם עושים... זה מהצד של החלון שלי..." אני לא יודע אם היא הומופובית. אולי היא פשוט לא סובלת את הרעש. היא גרושה עם ילדה גדולה, ויש לה גלח בחצי ראש, אולי זו רק הרעש שמציק לה. אני עדיין לא ראיתי את מועדון ההומואים החדש שברחוב, אבל היי! בדלת הצמודה אליה גר זוג הומואים שתכף יעשה גם רעש.

אני זוכר את היום הראשון שלנו בדירה. לא היה לנו מבחר גדול של דירות לבדוק, מי שרוצה לגור במרכז העיר חייב להתפשר ולהחליט מהר. מייק ידע שאני לא מסוגל לחיות בחור בודד ומנותק מהעולם, אולי כמה ימים, אבל לא מעבר. ובתור ירושלמי, אני איכשהו כבר רגיל לרעש. 

כשנכנסנו לדירה, הסתכלנו מיד על הספה. זו הייתה התחלה חדשה, רגע של התרגשות. חייכנו זה לזה, והוא לחש לי, "חייבים כיסוי לספה." זה באמת מוזר אם משהו יתעופף על הבד שלה ונצטרך להסביר את זה לבעלת הדירה. יום לאחר קבלת המפתח, הוא כבר הזמין במשלוח פריים כיסוי בצבע בז' בהיר, דוחה מים וכל מרעין בישין. לעולם אל תאמינו לתמונה באינטרנט, במציאות זה רוב הזמן פחות יפה ואיכותי ממה שמוצג.

הגענו לספה, ואצבעותינו חפרו זה בשערו הקצר של זה, תובעות קרבה. הגוף שלי נע כמו מכונה. אני אוהב לנשק לו את הצוואר ואת תנוך האוזן, מתענג על חום העור הרך. אימאלה, כמה שהוא טעים! יש לו ריח גוף של לבנדר עדין, שמזכיר לי את התה "קסם הקינמון" שאני כל כך מתגעגע אליו מארץ ישראל. אני עובר על זרועותיו. אני זוכר שיש שם שריר בשם דלתואיד, ואני מקווה שזה השם הנכון. כשאני מחליק לאורך זרועותיו עד לכפות ידיו, אני אוחז בהן ובלי מילים, רק בתנועות, אני כאילו אומר לו "תיגע בי." זה היתרון בלחיות בזוגיות ארוכה – לדעת בדיוק מה הפרטנר שלי אוהב או לא אוהב גם בלי מילים.

אני יודע, למשל, שאם אלטף אותו עכשיו, ובמיוחד באזור הבטן, הוא יברח אחורה באינסטינקט ויתכווץ כאילו אני אונס אותו. זה הרגשה חרא, והספיקה לי פעם אחת כדי להבין את זה. אני יודע שכל אחד מאיתנו סוחב איתו תיק קטן, אולי אפילו מזוודה. כשאמרתי לו "חדירה," הוא ענה "הראל, חדירה זה רק של מחבלים." אהבתי את הפרשנות הזו, אז חיפשנו מילה קצת יותר יפה. 

אני אוהב שהוא מאזן אותי. הוא לא אוהב סקס רך, ואני לא בטוח שהוא אוהב גם סאדו. הוא אף פעם לא מגלה לי מה הוא אוהב, אני רק מנחש.

אני מעביר את אצבעותיי על גבו, המגע שלי בו עמוק, קצת שורט, חזק. אחר כך אפשר לראות את הפסים האדומים שנשארו על גבו מהאצבעות והציפורניים שלי. הוא משוויץ בהם לעצמו, כמו מתבגרת שמשוויצה בהיקי. אני חושב שאני יכול להיות עדין עם מייק רק מהצוואר ומעלה, אבל מהצוואר ומטה, הכל פראי וחזק, ובשום אופן לא מדגדג. זה ככה עד שהנשימות שלו הופכות לפראיות וכבדות, והעיניים נעצמות. ואז הוא מתחיל לדבר בשפת האם שלו. 

בהתחלה, כשהוא דיבר אליי כך, לא הבנתי כלום, אבל ידעתי שזה לא לעיניין לשאול באמצע אקט "מה אמרת עכשיו? בא נעצור הכל ונדבר על זה." אז רק אחרי שנפלנו שדודים ורגועים הייתי שואל בסקרנות שהחזיקה מעמד "תגיד, מה אמרת מקודם?" והוא ענה "עזוב, לא משנה..."

אני מבין שזה שוב מביך אותו, ואני חסר תשובות. היום אני כבר מבין את רוב השפה שלו, למעט כמה טעויות דקדוק שיש לי. בעיניי זה כל כך סקסי כשהוא מדבר אליי בשפה שלו, כל כך אותנטי. הוא אומר לי "תגיד שאני המלך שלך," ואני אומר, מפריז בתיאורים משלי, ממליך אותו למלך היקום כולו. ואז אני יודע שגם אם אני אלטף לו את הבטן, זה כבר לא יזיז לו. המופנם הזה, שבחוץ הוא כל כך שקט ומסוגר, כבר לא מופנם יותר. הוא נפתח לפניי לחלוטין, ויש לי אריה בין הידיים, מישהו שאף אחד בחוץ לא מדמיין שהוא יכול לספק סצנות כאלו שהן פרטיות רק בשבילי.

פאולו קואלו אמר שאנחנו מקדישים יותר מדי זמן למחשבות על סקס, למרות שבפועל זה מקסימום 11 דקות. אני חושב שזה הרבה פחות, אבל למדתי לחכות. הדבר שאני הכי אוהב זה להרגיש שרוצים אותי. אני אוהב למתוח את הגבולות שלו ושלי, לראות אותו נאנח ונכנע. אבל בתוך כל זה יש גם רגעים של ספק. האם אני דוחף אותו רחוק מדי? האם הוא באמת נהנה כמו שאני רוצה להאמין? ועדיין, כשאני רואה את המבט בעיניו, את הרצון, כל הספקות מתפוגגים, ואני יודע שאנחנו במקום הנכון. "הראל, אני רוצה אותך בתוכי," הוא אומר, וזה גורם לי להשתהות יותר. לא בגלל שאני לא רוצה, אלא כי אני נהנה מהכוח שבתחינה שלו, מהידיעה שהוא שלי לחלוטין. זה גורם לו להתחנן יותר, "אני מת לגמור," הוא ממשיך.

פעם שאלתי אותו מה הוא חושב על אנאלי, והוא ענה לי "זה כמו חריף, קצת מעקצץ, שורף, אבל זה טעים." אני עדיין נזכר איך הוא תיאר את זה כ'חריף,' וזה מצחיק אותי בכל פעם מחדש. לפעמים באמצע האקט, אני לא יכול להתאפק ומזכיר לו את זה, רואה את החיוך הקטן מתגנב לזווית הפה שלו, לפני שהוא מתרכז שוב במתרחש. זה כמו קריצה סודית בינינו, שמזכירה לנו שלא משנה כמה דברים מתחממים, אנחנו עדיין שני אנשים שיכולים לצחוק יחד. אבל לפני שאני נכנס לתוכו, אני שופך כמות מכובדת של נוזל סיכה. לא, לא וזלין – היום יש מוצרים הרבה יותר טובים ויותר בריאים, כמעט כמו מים, וגם לא מלכלכים. כשאני מורח אותו, אני שומע רק את הנשימות של שנינו. אין שום שיר תאילנדי שמתנגן ברקע, ושום מוצארט לא מפסנתר לנו. אבל לנשימות הללו יש מקצב מיוחד, כמו מנגינה סודית שאנחנו יוצרים יחד. כל נשימה שלו היא תו, כל אנחה שלו היא סימן לחיבור המושלם בינינו. במיוחד כשהוא קרוב לאוזן שלי, כשהאוויר החמים מרפרף לי על האוזן. הוא מטה את הראש אחורה כאילו צריך קצת אוויר, ואני כבר בתוכו. 

יש רגע של דממה מוחלטת, כאילו העולם עוצר לרגע כדי לתת לנו את המרחב. הנשימות שלו, שמילאו את האוויר, מתמזגות עם שלי, וכמו שני חלקים של פאזל, אנחנו מתאחדים. זה לא רק סקס, זה חיבור עמוק, בלתי ניתן להפרדה. וברגע הזה, אני יודע שאני נמצא בדיוק במקום שבו אני צריך להיות.

>>הפרק הבא מחכה לך כאן<<