חלק 4 י"ח - "אתה לא מסרב לי עכשיו, נכון?"

>>פספסת את הפוסט האחרון? הוא כאן!<<

   אותו הלילה, הלכתי לישון קורן מאושר, אבל כשהבוקר הגיע אט-אט התעוררו גם הספקות. האם זה נורמלי להיפגש עם מישהו לשעה אחת, וכבר להרגיש שזה האחד? הרי בחיים לא חשבתי שאני כזה. אולי יש כאן משהו מסוכן, מין התלהבות רגעית שתעלם?

העליתי במוחי את כל הסיפורים על חרדים שמחליטים להתחתן אחרי שלוש פגישות בלבד. זה תמיד נשמע לי כמו סוג של טירוף. איך אפשר להכיר ככה מישהו? מה כבר מספיקים לגלות? אני יודע שהיום, גם במגזר החרדי, הדברים משתנים. זוגות יוצאים ליותר דייטים, בודקים יותר לעומק, אבל עדיין… התהליך הזה של למצוא "את האחד" כל כך מהר תמיד נראה לי כמו קפיצה לתוך מים לא נודעים. יש לי אחים שעשו את זה והם חיים בטוב. 

ובכל זאת, אני לא יכול לשקר לעצמי – הפגישה עם מייקל הרגישה אחרת מכל מה שהכרתי. דיברנו בכנות שלא ידעתי שאני מסוגל לה כל כך מהר. המילים שלו, המבטים הקטנים, הרגשתי שיש פה משהו שונה, משהו שמסקרן אותי כמו ששום דבר לא סיקרן אותי קודם. והנה אני, מישהו שרק לפני חודשיים היה מרגיש חופשי לצחוק על כל אחד שהיה מתלהב ממישהו אחרי פגישה אחת, שוכב פה במיטה ומדמיין איך ייראו החיים שלי עם הבחור הזה.

ועדיין… האם זה נכון בכלל? הרי בקושי אנחנו מכירים. אולי אני סתם נסחף? אולי זה לא יותר מריגוש זמני שנוצר מהמבטא, מהזרות, מהחום השקט שהוא מקרין?

המחשבות האלו לא הפסיקו להציף אותי. הלב אומר לי להאמין במה שאני מרגיש, אבל הראש מזכיר לי שיש עוד כל כך הרבה שאני לא יודע עליו, כל כך הרבה סיכונים במחשבות הגדולות שאני כבר בונה לעצמי.

ידעתי שאני חייב להיות זהיר.

בבוקר, ראיתי את ערן מתמתח במיטה. בדרך כלל הוא מתעורר לפניי, אבל משום לא הצלחתי לישון.

"מה? אתה ער?" הוא שפשף עיניים והביט בי מופתע. "יואו, אני כבר קם, אין לי כוח לעבודה הזאת!" הוא אמר ודידה לעבר חדר האמבטיה, רחץ פנים, צחצח שיניים, וחזר צונח על המיטה הרכה.

"להכין לך משהו לשתות?" הצעתי תוך כדי שאני מרתיח מים.

"תודה, נשמה," הוא אמר והוסיף, "אז מה, היה לך טוב אתמול?" הוא לא חיכה לתשובה,  "אתה יודע כמה פעמים אמרת לי שהיה לך טוב! שאני אתחיל לספור? כל פעם אתה חוזר כולך מסופק ויום אחרי עובר לך", הוא אמר בביטחון מלא.

והוא צודק. באמת הרבה פעמים ניפחתי והגזמתי, רוב הזמן שיקרתי, רק כדי שיבין שזהו. אז ביקשתי, "ערן, בא לא נדבר על זה עד הבוקר... שחרר." 

אבל הוא לא הפסיק. "אז אתה הולך לנטוש אותי בדירה בשביל הסיני הזה?"

צחקתי. "סיני? אל תקרא לו סיני, סבבה? קוראים לו מייקל."

ערן חייך. "מייקל, הווו, למה לא אלכס, פוטין, פרננדו? גינגיס חאן.. מצאת לך חוצ'ניק. אני אשב ואחכה שהחוויה הזאת תעבור לך, יש לי סבלנות." הוא היה משוכנע. 

"ומה אם היא לא תעבור?" שאלתי בחשש.

"היא חייבת לעבור," הוא לחש וכיווץ את שפתיו.

"תגיד, ערן," שאלתי תוך כדי שאני מגיש לו כוס קפה למיטה. "גם אתה שלשום יצאת עם מישהי. לא סיפרת לי איך היה."

הוא השפיל מבט. "סתם, שבורות מביאים לי. היא הייתה בחורה סבבה, חמודה באמת, אבל אמרה שהיא לא רוצה, שזה לא הסגנון שלה. פסדר, מה אני אעשה? זה מי שאני."

צחקתי. "טוב, בא. על האחת שסירבה יש רשימה שעומדת בתור. ואתה מסרב להן.. איך אתה אוהב להיות קשה להשגה, הא?"

הוא צחק. "נו, מה חשבת? שאני אקח כל מה שמציעים? מביאים לי בחורות הזויות, אני נשבע לך. אולי כי יש לי משפחה דפוקה אז כל הַבְּרָרָה עליי. תאמין לי, אני מתארגן, משקיע, משלם על דייט, וכלום. אתה לפחות הולך, מתפרפר, נהנה וחוזר."

"מה?" הייתי מופתע. "חוץ מזה שאני הולך בלי חזון לחתונה, תזכיר לי מה ההבדל בנינו? גם אני מתארגן, משלם, וגם אני פוגש שבורים – למרות שאני משתדל למיין טוב טוב לפני... תלמד!"

הוא הניח את הכוס על השידה ומשך אותי אליו. "אולי תנשק אותי ותסתום," הוא אמר. 

התיישבתי על המיטה, שוקל את צעדיי. פתאום זה לא מרגיש לי נכון להתנשק איתו. הוא נשך את השפה והביט בי במבט בוער, כמו שרק הוא יודע לעשות. "יש לנו זמן לפני העבודה?" הוא  שאל רטורית בקולו המתרפק. 

לא הגבתי. הרגשתי שאני מנהל מלחמה עם עצמי; הכרתי אתמול מישהו, אבל זה לא שאני מחויב לאותו המישהו... לא תכננתי שהוא ימצא חן בעיני... מה עושים עכשיו?

ערן החל לנשק את צווארי, נשיקות חמות, איטיות ורכות, כאילו הוא מסמן טריטוריה. אני יודע שהוא רואה שאני קופא וחוכך בדעתי מה לעשות, אבל זה לא מנע ממנו להכניס את ידו השניה מתחת לבוקסר שלי ולהרגיש איך הגוף שלי מתעורר.

"אני חושב שזה לא שייך," אמרתי באפיסת כוחות.

"מה שונה היום מאתמול?" הוא שואל תוך כדי שהוא נוגע בי, כאילו אנחנו מדברים על תחזית מזג האוויר.

"זה שונה," אמרתי, עוצם עיניים ונושך את השפה. "אני לא האיש של האתמול." 

הוא תפס בידו השניה במותניי, "אני רוצה אותך הרי, אני יודע שגם אתה רוצה אותי". 

אספתי את כוחותיי האחרונים, אחזתי בידו והוצאתי אותה מהאיבר שלי לאזור הבטוח.

ערן הסתכל עליי במבט כועס ופלט. "אתה לא מסרב לי עכשיו, נכון?" העיניים שלו ירקו אש.

"אני מצטער," אמרתי. "אני חייב לצאת לטלי ולעבודה, אני מאחר." לבשתי במהירות מכנסיים, נעלתי נעליים, אספתי את התיק ויצאתי בסערה מהבית.

הבוקר אני נפגש עם הפסיכולוגית שלי, טלי, כשהכל עוד חם ובוער. אני לא בטוח שאני רוצה לספר לה על זה, וגם היא תמיד אומרת שאני צריך להפסיק להעלות נושאים רק כדי לשעשע אותה. אבל... אם אני לא אתייעץ איתה, על מי עוד אני יכול לסמוך?

בסוף סיפרתי. טלי התאהבה במייקל כבר מהתיאור הראשון. "וואו, הוא נשמע בחור מדהים," היא אמרה בלי לנסות אפילו לטשטש כוונות. "נשמע שזה בדיוק האחד שאתה צריך."

"הנה, גם טלי נסחפת," חשבתי לעצמי, אבל אמרתי לה, "תראי, היה פשוט דייט מושלם. הרגשתי שמישהו באמת רואה אותי. יודעת מה?" התלהבתי, "כשנפרדנו כל אחד לביתו אז באופן טבעי הצעתי ללוות אותו לתחנת אוטובוס, אבל הוא לא הסכים. הוא אמר, 'בא נלך לאמצע הדרך ביני לבינך ונעצור שם.' זה היה סופר מפתיע! אני לא רגיל לזה שמישהו שומר על המקום שלי."

טלי חייכה בסיפוק. "אני כל כך שמחה לשמוע. הראל, יש לך עבודה לעשות כדי לשים לב למקום שבו אתה נופל והופך ממאהב למטפל. אתה לא האבא של אף אחד. מה שעשית בבית עם האחים שלך – זה מעל ומעבר, אבל הגיע הזמן שתאפשר למישהו גם לטפל בך."

היא פרסה את כף ידה והחלה למנות: 

האגודל התרומם, "אל תמהר להתאים את עצמך לכל דבר שמייקל רוצה. יש לך זכות גם להכתיב קצב ולשים גבולות."

אצבע שנייה הצטרפה, "תשתף אותו גם במה שעובר עליך. זה לא קשר שוויוני אם אתה רק מקשיב."

אצבע שלישית, חיוך קל, "אל תחשוש לקחת את הזמן ולראות שהוא נשאר כי הוא באמת רוצה אותך, לא כי אתה נוח לו."

רביעית, היא הרצינה, "אל תתפשר על מה שחשוב לך. הוא צריך לדעת לכבד גם את הצרכים שלך."

זרת לסיום, "ותרשה לעצמך להיות פגיע. קשר אמיתי דורש ששני הצדדים ייראו זה את זה." 

"אבל תביני, טלי," השבתי, מנסה לנסח את מה שהרגשתי, "אני פשוט רגיל לראות את מי שמולי, להקשיב, לדאוג. זה בא לי בטבעי. אני רוצה שהוא ירגיש כמה אני מעריך אותו…"

"זה מדהים שאתה ככה, הראל," היא השיבה ברוך, "אבל אתה צריך גם לאפשר לעצמך להרגיש נאהב בלי להתאמץ כל כך. זה קשה להאמין שמישהו יישאר איתך רק כי אתה עצמך, אבל תן לזה צ'אנס. בוא נתחיל מכמה דברים פשוטים. אתה זוכר את התחושות שהיו לך כשהוא אמר שיילך איתך רק עד האמצע? אתה זוכר איך זה הרגיש?"

נזכרתי באותו רגע, במדרכה ההיא. ההרגשה שהוא חשב עליי, על המרחב שלי, הייתה כל כך זרה, מפתיעה ומרגשת בו זמנית. זה כאילו לרגע קט מישהו חיבק את האני הקטן שבי, שבדרך כלל אני לא מתפנה אליו.

"זה היה מדהים," השבתי בשקט, "הרגע הזה באמת פתח לי את הלב. הוא התחשב בי בצורה שהרבה זמן לא חוויתי."

טלי הביטה בי והנהנה בהבנה, "אז אני חושבת שזה המקום לשחרר טיפה את הצורך להוכיח. לפעמים אנחנו כל כך עסוקים ב'לעשות' משהו בתוך הקשר שאנחנו מפספסים את המקום פשוט להיות."

"ואם אני אאכזב אותו?" שאלתי, הקול שלי מעט רועד. "אם הוא יגלה שאני לא כזה מיוחד כמו שהוא חשב?"

היא חייכה בעידוד. "יכול להיות שגם אתה תגלה שהוא לא כזה מושלם כמו שנדמה לך. זוגיות היא מרחב לגלות אחד את השני, אבל גם להכיר את עצמך מחדש – ולפעמים דווקא בזה טמון היופי."

"אני באמת לא יודע מה לעשות, טלי," אמרתי בלחץ. "קודם כל, מילה אחת: ערן! מה אני עושה איתו? הוא צוחק עליי, אומר שאני יכול לשתות כוס מים וזה יעבור, אבל ברגע שיקלוט שאני אשכרה רציני... איך הוא יתמודד עם זה? וגם איך אני בכלל אמור להפסיק לקיים איתו יחסים? אנחנו גרים יחד, ישנים במיטה זוגית. אין לו אף אחד בעולם, רק אני. ההורים שלו זרקו אותו, סבא וסבתא שלו כבר זקנים, הישיבה נסגרה. הוא עובד ולומד בישיבה, אבל אין לו אף אחד. הוא תלוי בי מאה אחוז."

טלי הביטה בי, משתפת איתי את השקט הזה לכמה רגעים לפני שענתה. "הראל, אני יודעת כמה ערן חשוב לך, וכמה קשה לך להשאיר אותו מאחור כשאתה מתכנן משהו לעצמך. הוא באמת מסתמך עליך בהרבה דברים, אבל תחשוב רגע – האם זה באמת בריא? אתה הרי לא יכול לשאת את כל העולם על הכתפיים שלך בלי לשלם על זה מחיר." היא הוסיפה בעדינות, "החיים שלך מתקדמים לכיוון שלך. זה לא אומר שאתה זונח אותו, אבל יכול להיות שהוא יצטרך ללמוד לעמוד גם קצת בכוחות עצמו."

הרגשתי איך הגוש הזה בגרון שלי הולך וגדל. היה לי קשה לשמוע את זה – ערן הוא כמו אח שלי. "אז מה את אומרת? שאני פשוט... אעזוב אותו?"

"לא, אני לא אומרת את זה," טלי מיהרה להרגיע אותי, "אבל אני חושבת שאולי אתה יכול להתחיל להראות לו שהוא מסוגל יותר ממה שהוא חושב, ושהוא צריך לקחת אחריות גם בעצמו." היא חייכה ברוך, "אתה לא יכול להפסיק לחיות רק כי מישהו אחר מתמודד עם קושי. לפעמים דווקא המקום שלך לצידו הוא להניח לו לעמוד קצת לבד."

הדברים של טלי היו כמו משקולת כבדה על הלב. גם היא צודקת, ידעתי את זה, אבל איך אני מסביר את זה לערן בלי שהוא ירגיש נטוש?

"ומה עם מייקל?" שאלתי, מנסה להסיט את השיחה. "אם אני רוצה להתחיל משהו איתו, אני צריך להיות מסוגל להתפנות לזה. אני אפילו לא יודע אם זה ילך... אני מרגיש שנדלקתי עליו ממש מהר, אולי אפילו מהר מדי."

טלי הנהנה בהבנה. "זה טבעי. לפעמים אנחנו מרגישים שהמפגש עם מישהו פותח לנו משהו שלא הרגשנו קודם, אולי משהו שמאוד חיכינו לו ולא ידענו איך הוא ייראה. עכשיו השאלה היא אם תצליח לאזן בין ההתרגשות הזו לבין הרצון להעמיק לאט, לתת לזמן לעשות את שלו. אולי תוכל למצוא את הדרך עם מייקל, להיות גלוי לגבי התחושות שלך וגם לגבי הפחדים שלך. לפעמים שיחה פתוחה יכולה לתת תחושת ביטחון, גם אם התשובות עוד לא לגמרי ברורות."

נשענתי אחורה, נאנח. מצד אחד, פחדתי לערב את מייקל בלבטים ובספקות שלי, אבל מצד שני, משהו בי אמר שהוא דווקא כן יכול להכיל את זה, אולי אפילו יותר ממה שאני מבין.

כשיצאתי מהטיפול חיכו לי בתיבת ההודעות 20 הודעות שלא נקראו: 

הודעה חדשה התקבלה מערן ב־9:05 : "הָרִי, רציני סירבת לי היום? איזה רשע אתה."
הודעה נוספת ב־9:11: "אני לא מאמין שהכרת בחור יום אחד ואתה ככה שוכח אותי"
הודעה נוספת ב־9:22: "אתה עוד תתחנן שאני אגע בך"
הודעה נוספת ב־9:29: "מה הקטע שלך?"
הודעה נוספת ב־9:35: "תגיד, אני איזה שעשוע זמני בשבילך? תכף תעזוב אותי לבד?"
הודעה נוספת ב־9:42: "אתה חושב שאני לא שם לב? שאתה מרחיק אותי?"
הודעה נוספת ב־9:45: "מה, אתה חושב שאני לא רואה את כל השינויים בך מאז שהסיני הזה הגיע?"
הודעה נוספת ב־9:50: "אני יודע שאתה בטיפול, מקווה שהפסיכולוגית תכניס לך קצת שכל ותבין מה אתה עושה לי."
הודעה נוספת ב־9:53: "אם אתה לא רוצה אותי, תגיד את זה כבר ברור."
הודעה נוספת ב־10:02: "כל כך קל לך לשכוח את כל מה שעברנו ביחד?"
הודעה נוספת ב־10:05: "מה, עכשיו הוא כל עולמך? הוא יותר חשוב ממני?"
הודעה נוספת ב־10:11: "לאן נעלמת? לפחות תגיב, שלא אשב פה לבד ואדאג."
הודעה נוספת ב־10:15: "לא מאמין שאחרי כל מה שעשיתי בשבילך אתה מתעלם ממני."
הודעה נוספת ב־10:22: "ברצינות, הָרִי... איך אתה מסוגל?"
הודעה נוספת ב־10:27: "אתה יודע שזה כל כך פוגע בי, נכון?"
הודעה נוספת ב־10:31: "אני פשוט לא מבין אותך יותר."
הודעה נוספת ב־10:35: "אני שונא אותך"
הודעה נוספת ב־10:36: "אם כל כך קל לך לשכוח אותי, אולי באמת אין בינינו שום דבר אמיתי."
הודעה נוספת ב־10:41: "אתה מבין בכלל כמה אני במצב רע עכשיו? אין לי בשביל מה להמשיך."

הודעה חדשה התקבלה ממייקל ב־10:41 :"בוקר טוב הראל. רק שתדע, היה לי ממש טוב אתמול. לא בכל יום פוגשים מישהו עם חיבור כזה."

>>הפרק הבא מחכה לך כאן<<