אהבה גאה בנכר

  תאמינו או לא, אני חוזר עכשיו מהחוף. היינו שם כמה שעות. יצאנו קצת לברוח מהשיגרה, לנשום אויר צח, להחשף לאנשים, ולתפוס קצת שמש (כדי שלא יגידו שאני תימני אנמי), אבל ביננו, באמת מה שהכי חשוב זה זמן איכות, בלי הסחות של טכנולוגיה. רק אני והוא, ומליון חפצים דוממים שהבאנו מהבית... היה שם אבטיח חתוך, ענבים, מים קפואים, מחצלת, שימשיה, קרם הגנה לבחור, ועוד ועוד.. כמעט סגרתי עם הובלה... לא אשקר, מידי פעם עלתה לי מחשבה "אני צריך לסיים את אהבה לים" אבל לחזור ולראות תוך כדי עבודה זה לא שווה! זה צריך זמן מיוחד! יואו הראל אתה כזה מכורררר!!!! מה אתה חושב על אחר כך?? אבל כזה אני, המח לא נח. ובכל זאת הצלחתי להניח הכל בצד, נהניתי מאד, אני אוהב אותנו ככה לבד. עסוקים רק אחד בשני. כמה זה חשוב לפנות לנו את הזמן הזה. לכל זוג. בכ"א נחזור לעיניין, יש משהו כל כך מרגיע בים. והיציאה מהבית מזמנת מלא סיפורים וסיטואציות חדשות שזה מצחיק שכמה שעות בלעדיכם וכבר החיים מזמנים חומר לעוד סיפור שקרה באמת, אבל פעם אחרת אם תרצו. בכ"א חשבתי לעצמי, מעניין אם אני והוא היינו דמות ב BL, איזה שחקן היה מגלם אותנ...

  מכירות את זה שיש לכן כל כך הרבה מה לעשות אבל לא בא לכן לעשות כלום.. ואז אתן דוחות ודוחות ודוחות הכל לשניה האחרונה... אני כל כך שונא את זה. אני לא יודע מה עובר עליי שאני בחוץ נראה שמח אבל כמה ימים שבפנים קצת מנלכולי, מאז שחזרנו מהחופשה, שהייתה באמת מושלמת, במקום שחופשה תעשה טוב, אני מרגיש מוזר... אני חושב שאני מתגעגע לארץ, ואני אפילו לא יודע למה. מצד שני אני לא מתגעגע למשפחה וכיאה לדוס יש לי הרבה אחים ואחיות, כמה מהם סבבה, אבל הרוב לא להיט. בגיזרה של הדודים החילונים אפילו קיבלתי יותר בוז כמו "אתה לא מכבד את ההורים שלך והמשפחה שלך, למה אתה עושה להם דווקא?" הכי לא ציפתי מהם. ודווקא יש כמה דוסים שמדברים איתי באופן רגיל (חוץ מהפיל שבחדר) בא לי לעשות מה שבא לי. בא לי להציג את הבן זוג שלי כמו שהצגתי את ערן (שם בדוי, דומה למקור, מי שיודעת בבקשה לא לכתוב את השם הזה יותר). פשוט ערן היה גם דוסי והשתלב בנוף, ותוייג כ"חבר" אז אפילו שבתות הוא בא להורים שלי. אחים שלי אהבו אותו, הוא היה כמו פרינססה, אחיות שלי עשו לו עיניים מולי, לא הוזיז לי, לא הייתי בקטע שלו בכלל. ואז אחות אחת ...

  קיבלתי ממכם השראה, כתבתי לראשונה מכתב מוקלד בשבילי זה לא קשה לכתוב אבל... אני מפחד להתחרט, שלא ישתמש בזה נגדי ביום שחור חחח יש לי עדכון של בוקר. תירגמתי לו לשפה שלנו ושלחתי, התעוררנו בבוקר, הוא ישב בשולחן עם הלפטופ וקפה.. ברגיל.. בדרך כלל קורא חדשות, בעיקר על ישראל וכו... פתאם אני שומע "ואו אני לא מאמין... איזה יפה כתבת.." אני מנסה להסתיר חיוך יופל'ה, ותאמינו או לא, אני רואה שהוא קורא ובוכה.. ממש דמעות בעיניים.. איזה חמוד! הוא התרגש בטירוף, זה לא אומר שהוא חפר כמוני, הוא אמר "זה המכתב הכי יפה שקיבלתי בחיים, תודה, ואו איזה מרגש!" (כפול כמה פעמים "ואו איזה מרגש") חיבוקים נישוקים וכו' וכו'... (הא, אחרי זה היה לו חשוב לומר שבאותו זמן הוא לא היה שיכור, אלו שמסביבו היו אבל הוא עוד לא התחיל לשתות חחחחח בלה בלה) לא שאלתי למה לא קרא עד עכשיו, ואני שמח שהקפיץ שבי חיכה בסבלנות ולא התערבתי, זה היה קשה מוות

תקשיבו אני באמת נדפקתי סופיתתתתתת שבת: אני: מאמי, תגיד לי משהו ביפנית" (הוא קצת יודע) הוא מתקרב אליי ואומר לי בפנים רציניות משהו שאין לי מושג מה הפירוש שלו. Omae wa kawai אני נשאר רציני, קד ואומר לו: "אריגטו גוזיימס" כעבור שניה אני צורח ומניף את הידיים: "ואווו וואווו גכחלדג מכגדלמדל חדגןךחעש ךעחל קפרםעלק פרםחןלגכמנ" הוא: "הכל טוב?" אני: "זה מה שקורה ליפני בתוך המוח חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח" רק אתם תבינו. חיפשתי ב AI וזה מה שהוא ענה לי:

  שמעו קטע, סיפרתי לו על הפוסטים של "הוא" ו"אני", על ההבדלים בנינו, כמובן לא הקראתי אותם, אבל סיפרתי בגדול... צחקנו על זה.. והוא טוען שאני משוגע שאני משתף ככה. ואז הוא הזכיר לי ששכחתי משהו, הוא שולח לי אימיילים של מכתבים כל כמה זמן... (יש גם מכתבים של ביקורת, אם הוא כועס על משהו וכו..) אז חיפשתי בGmail שלי וזה הראשון שמצאתי.... מ 2021, לא זוכר מה היה אז... אבל מגניב להזכר. אז ככה זה זוגיות עם חוצניק ומכתב בחסות גוגל טרנסלייט. ומה הכי מגניב? שיש תמונה של הנסיך הקטן כמו בפרופיל שלי, נשבע שלא חשבתי על זה. מצליחים לקרוא?