הנסיך הקטן

 שמעו קטע, סיפרתי לו על הפוסטים של "הוא" ו"אני", על ההבדלים בנינו, כמובן לא הקראתי אותם, אבל סיפרתי בגדול... צחקנו על זה.. והוא טוען שאני משוגע שאני משתף ככה.

ואז הוא הזכיר לי ששכחתי משהו, הוא שולח לי אימיילים של מכתבים כל כמה זמן... (יש גם מכתבים של ביקורת, אם הוא כועס על משהו וכו..)
אז חיפשתי בGmail שלי וזה הראשון שמצאתי....
מ 2021, לא זוכר מה היה אז... אבל מגניב להזכר.
אז ככה זה זוגיות עם חוצניק ומכתב בחסות גוגל טרנסלייט.
ומה הכי מגניב? שיש תמונה של הנסיך הקטן כמו בפרופיל שלי, נשבע שלא חשבתי על זה.

מצליחים לקרוא?

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

חלק 32 - כל האסטרטגיות שלי נופלות אחת-אחת.

תמונה
>>פספסת את הפוסט האחרון? הוא כאן!<< בבקרים הוא מתוק מתמיד. באופן קבע הוא מתעורר לפניי, מוודא שאני מכוסה היטב, ואז מוסיף עליי גם את השמיכה שלו—שלא יהיה לי קר. ברגעים האלה אני מרגיש כמו סנדוויץ’ קטן עטוף בחום ובתשומת לב, וזה נחמד לי בכל פעם מחדש. אבל הלילות הם שלי. כשהוא סוף סוף נמרח עליי, כבד מעייפות, אני מעביר לו אצבעות בשיער, חורש קווים עדינים על הקרקפת שלו. הוא מת על זה, מתמכר לתחושה עד שנרדם בין זרועותיי. תמיד צחקנו על זה שזו החלוקה בינינו—הוא איש של בוקר, אני של שעות הערב. כבר שבועיים שנדרתי לעצמי שאני לא נוגע בו. גם לא בחיבוק אקראי על הספה. גם לא בליטוף אגבי כשהוא עובר לידי במטבח. "אפילו בלייזר אני לא נוגע בו" הבטחתי לעצמי. " אני נמנע מכל קרבה". לא כי אני לא רוצה. להפך—אני מת להרגיש אותו. אבל משהו בי החליט שנמאס לי להיות זה שתמיד יוזם. נמאס לי לרדוף אחריו. נמאס לי להתאכזב. נמאס לי להיות זה שמחזר, שרודף אחרי תשומת לב, שאוסף פירורים של חום ואז בונה מהם סיפורים שלמים בראש. אני רוצה שהוא יבוא אליי. אני רוצה להרגיש אהוב, לא רק נחוץ. בהתחלה, הוא לא שם לב...
המשך לקרוא

הודעה לעוקבות ולעוקבים 💛

תמונה
  >>פספסת את הפוסט האחרון? הוא כאן!<< חברות וחברים אהובים, אני עובר תקופה עמוסה ומלאת שינויים – תקופת מבחנים, עבודה, ענייני זוגיות (כמו שקראתם בבלוג), ועכשיו גם התלבטות גדולה לגבי מעבר דירה לאירופה. מחר מייקל ואני טסים לבדוק את האפשרות להעתיק את החיים שלנו לשם, עם עבודה חדשה והתחלה חדשה. אני מתבאס קצת כי זה יעד קר ומושלג, אבל גם מאוד מתרגש לקראת ההרפתקה הזו. החדשות הטובות – לפחות נהיה כמעט באותו שעון זמן, וזה די נחמד! בגלל כל זה הייתי קצת פחות פעיל כאן לאחרונה, וגם בימים הקרובים אהיה פחות פעיל. אבל מבטיח לחזור עם חוויות וסיפורים לשתף אתכם! בינתיים, אתם מוזמנים לכתוב לי כאן בתגובות – אני קורא הכל ואשמח לשמור על קשר. תודה שאתם פה איתי, זה תמיד מחמם את הלב. נתראה בקרוב! שלכם, הראל 💛 _______ _______ _______ _______ _______ _______ _______ בלי קשר: מצ"ב תמונות של "פוטו רצח" של סיטואציה שהצחיקה אותי – אני נכנס לחדר ורואה את מייק עם מכונת גילוח ביד, מוריד שיער מהרגליים. אני צוחק ושואל: "מאמי, הכל בסדר? מה נסגר?" והוא, הכי טבעי בעולם: "כן, סידרתי את ה...
המשך לקרוא

חלק 31- "אתה נכשל כבעל וכגבר"

תמונה
>>פספסת את הפוסט האחרון? הוא כאן!<< הים היה סוער באותו בוקר, אבל זה התאים לי. פסעתי יחף על החוף, רגליי שוקעות קלות בחול הרך והקר. המים התקרבו אליי בגלים קטנים וחמקניים, כמו מנסים לגעת בי בלי שאשים לב. זה היה המקום שלי לברוח אליו, לחשוב, לנשום. מייקל תמיד אמר שאני מרבה לברוח, אצלי "הכל בסדר", שאני לא עומד מול דברים עד הסוף. אולי הוא צודק. אבל דווקא עכשיו, כשהייתי צריך לברוח, הרגשתי שאני מתקרב למשהו. לגעת באמת. לא ידעתי אם זה הזמן שלי לבד, הרעש הרך של הגלים, או המילים שהוא אמר בשיקוף האחרון שלנו, אבל משהו התחיל לזוז בי. “אתמול הוא הגיע לפגישת שיקוף יותר מוכן” חשבתי לעצמי כשנזכרתי בפארק ההוא, בפגישה ההיא. הוא איחר, כמובן. ישבנו על ספסל פשוט, אני מתוח וטעון, והוא מתנצל על שיחת עבודה שהתעכבה, בטון שקט שדווקא הכעיס אותי יותר. “הוא לא לוקח אותנו ברצינות,” רטנתי לעצמי, אבל השארתי את המחשבה בפנים, מחכה לתורי. הפעם אני התחלתי ראשון, ממש כעסתי, אפילו צעקתי והטחתי בו מילים קשות תוך כדי שאני מחכה לשמוע אותו חוזר אחריי. הוא עמד בזה הפעם בגבורה. כשסיימתי הרגשתי שבע.  ואז הוא ה...
המשך לקרוא