"אתה יודע שאורגזמה משככת כאבים?" 🔞

"אתה יודע שאורגזמה משככת כאבים?" הוא שאל תוך כדי שהוא מעסה לי את הישבן בשתי ידיו.
האוויר נמהל בריח מנטה חריף וכבד, מסתבר שיש לנו בבית משחה כזאת שבכל סרט אסייתי רואים מישהו מורח ממנה בקצה הנחיריים כדי לפתוח את הנשימה או להעיר מישהו שהתעלף..
זה נשמע לי הגיוני שאורגזמה משככת כאבים, אני יודע שאורגזמה משחררת אוקסיטוצין ואנדורפינים. למרות שבוודאי מדובר בהשפעה קצרת טווח.

החלטתי להתעלם מההערה שלו, עדיין נסער מהכאב שהחל לכרסם בי מיום חמישי האחרון .
הכל התחיל כשחזרתי מהבית של אנה עם כאב קל ברגל ימין, דקירה חדה בגב התחתון, כמו זרם חשמלי חולף. ניסיתי להתעלם מזה, בתקווה שזה יעבור כמו כאבים אחרים שחוויתי בעבר. אבל הפעם זה היה שונה. הכאב החל להתפשט, והוא לא נשאר רק בגב. תחושת חום לוהט התפשטה לאורך הירך, זורמת דרך העצב כמו נהר בלתי פוסק של סבל. לא משנה איך ניסיתי לשבת, לעמוד או לשכב, שום תנוחה לא הצליחה להקל.

וכל התוכניות שלי להכין ארוחה רומנטית לאהובי נראו פתאום רחוקות ובלתי אפשריות. במקום זה, מצאתי את עצמי חסר אונים, לא מסוגל אפילו לצאת מהמפתן של הבית לערוך קניות. תחושת אכזבה הציפה אותי. לעיתים קרובות אני מוצא את עצמי מאשים את עצמי בסיטואציות שמזמנות לי החיים. "מה אם הייתי עוצר בזמן כשזה רק התחיל לכאוב? מה אם הייתי מתאמן באופן קבוע ולא רק יושב בעבודה כל היום?"
לפתע, הרגשתי צריבה חדה בפי הטבעת. אף אחד לא נגע בי שם, אני מבטיח. "מה זה לעזאזל?" פאניקה הציפה אותי, "איי, זה שורף! אתה לא נורמלי, המשחה המגעילה הזאת טפטפה לי לפי הטבעת, זה שורף מהגיהנום!" הוא התחיל לצחוק, מוציא מגבון מהשידה שסמוכה למיטה. ואני, בתוך כל הכאב הזה, חושב לעצמי: "הנה, הפכתי לנכה, סובל, עם טוסיק קטן, ועכשיו גם שורף לי בתחת. יש תחתית נמוכה מזו?"
"תביא לי את המגבון," אמרתי לו, "רק אל תחשוב לעשות את זה במקומי, תן לי לשמור על טיפת הכבוד האחרונה שעוד נשארה בי." הוא חייך בהנאה, "דווקא נחמד לראות אותך חלש."
"לך תזדיין!" עניתי לו, מרגיש את הזעם גואה בי.
"עם מי?" הוא המשיך ליהנות, בטוח בעצמו.
באמת שאין לי מצב רוח לבדיחות האלה. כל מה שאני רוצה זה לישון לילה שלם. כבר יומיים שהוא ישן בסלון, לא בגלל שאני לא רוצה אותו, אלא בגלל שהכאב גורם לי לזוז כל הזמן במיטה בחוסר נוחות ואין מצב שהוא ישן ככה.
הוא יצא מהחדר, ואני התמקמתי בתנוחת עובר, עוצם עיניים ומרגיש כל כך קטן.
כעבור דקה הוא חזר, ידיו שטופות. הוא הצמיד אותן לאפי. "הנה, אין להם זכר למשחה ההיא. אז רוצה אורגזמה?"
"בחייאת, שחרר ממני," נאנחתי, "החשק המיני שלי ברצפה, נשמה. מי בכלל חושב על אורגזמה כשמרגישים כאילו תולשים לך חתיכות מהגב והרגל?"
אבל הוא לא הקשיב. "Is it really you?" הוא היה נשמע מופתע באמת. "נו, אני אעשה לך מסאז'" הוא כמעט התחנן.
באמת יש לו ידי פלא. אני אוהב שהוא עושה לי מסאז', הידיים שלו תמיד חמימות ונעימות. הן ידיים מרפאות, ואני לא יכול לסרב למסאז'. נשכבתי שוב על הבטן, כרית גדולה תחתיי, כי כואב לי להתיישר יותר מדי. אבל במקום לעסות את הכתפיים כמו שציפיתי, היד שלו עברה ישר לאיבר שלי.
"אז זה המסאז' שהתכוונת?" שאלתי, מבולבל. "אני התכוונתי לכתפיים."
הוא לא ענה, רק המשיך להתעסק איתי, ואני? אני נשארתי חסר מילים, נקרע בין הכאב לבין התשוקה שהידיים המרפאות שלו הצליחו לעורר.
ידו נעה במיומנות על גבי התחתון, מתעכבת ברכות על אזור הישבן. אני מרגיש את השרירים שלי מתכווצים תחת מגעו, כמו רפלקס בלתי נשלט, והגב שלי מתקשח לרגע לפני שהוא מתרכך שוב.התחושה מעוררת בי סערת רגשות - הכאב ממשיך לבעור, אך משהו במגע שלו משכיח לרגע את המציאות המייסרת שלי.
"נראה שאתה מתעקש," אני ממלמל בניסיון לשמור על קול רגוע, אבל קשה לי להסתיר את הרעד בקולי. החיכוך של ידו מרגיש כמו תערובת של כאב מתוק והקלה מיידית, כמו חוט דק שנמתח בין התענוג והכאב.
הוא מתכופף מעליי, נשימותיו חמות על עורפי. "אני רוצה שתשכח מכל זה, אפילו אם רק לרגע," הוא לוחש, שפתיו נוגעות קלות באוזני.
אני מרגיש את גופי מגיב למרות הכאב, מתרכך תחת מגעו, מתקשה להילחם בתחושת הקרבה שמציפה אותי. הוא יודע בדיוק מה הוא עושה, מתגרה בי, מעלה בי תשוקה שמעורבת בתחושת הסבל.
אני עוצם את עיניי ומתרכז בתחושה - הידיים שלו זזות במיומנות לאורך גופי, נעות בין ליטוף עדין ללחץ עמוק. האיברים שלי, שבעוד רגע היוו מקור לכאב חד, מתחילים להגיב אחרת. הוא לא ממהר, כל תנועה שלו מדודה, כל מגע מחושב כדי להשאיר אותי תלוי בין הנאה לכאב.
"תן לי להראות לך איך אפשר לשכוח מהכאב," הוא אומר ברכות, לפני שהוא לוחץ מעט חזק יותר על המקום הכי רגיש בגופי.
הכאב מתערבב עם הנאה, ונדמה שהגוף שלי לא בטוח איך להגיב. אבל ברגע אחד, משהו משתחרר בתוכי, ואני נשאב לתוך התחושה, מאבד את עצמי ברגע שבו כל הגבולות מיטשטשים.
אני מתפתל קלות תחת ידיו, מרגיש את גופי מגיב בעוצמה שלא ציפיתי לה. כל נגיעה שלו מתמקדת במקום הנכון בדיוק, משלבת בין הרוך לכוח, ומושכת אותי בין רגעים של תשוקה לבין הקלה רגעית מהכאב שמייסר אותי כבר ימים.
לפתע, אני שומע אותו לוחש באוזני, "תנשום עמוק... תן לעצמך להשתחרר, שמעתי שטוב להוציא קולות נמוכים, כמו "אהההה"" אני כולי מובך, לוקח נשימה עמוקה וממלא את ריאותיי באוויר. כל נשיפה מלווה בתחושה של התמסרות, כאילו אני מרפה מהכאב ומהמחשבות הכבדות שכבו עליי כל היום. הכבוד שלי כבר לא איתי אבל אימאלה איזה עונג.
והנה זה בא, גל חום מתפשט בגופי, מתחיל באזורים שבהם ידיו ליטפו קודם לכן, מטפס במהירות ומגיע לשיאו. אני מרגיש את השחרור מגיע, כמו שיטפון שמסיר ממני את הכאב ואת המתח שהצטבר בתוכי. אני מרגיש אותו צמוד אליי, חם ומלא חיים, ואותו הרגע, כל הכאב שחשתי נעלם, מתפוגג באוויר, נשכח בתוך התחושה הממלאת כל תא ותא בגופי.
אני גונח קלות, מרגיש איך הגוף שלי מתכווץ ואז משתחרר, ובן זוגי מחייך, יודע שהצליח לסחוט ממני את הרגע הזה. הוא מלטף בעדינות את עורי, מאפשר לי להתענג על הרגע, מבלי להלחיץ או למהר. יש משהו כל כך מנחם בנוכחות שלו, כאילו המגע שלו הוא התשובה לכל הכאב, לכל התסכול.
הוא נשכב לצידי, מושך אותי קרוב אליו. אני מרגיש את נשימותיו נרגעות, ומחבק אותו בחזרה, מוצא את המקום הנוח לידו.
"עכשיו תישן," הוא לוחש, ואני מרגיש את עייפותי גוברת. כל מה שנשאר הוא התחושה החמימה של עורו על עורי, הלמות הלב שלו מול שלי, והידיעה שבכל כאב ובכל קושי, הוא כאן לצידי.
עוצם עיניים, אני נרדם, לראשונה מזה ימים, בשלווה מוחלטת, והכאב מתפוגג לחלוטין, כמו חלום רחוק שחלף ובטח יחזור בעוד חמש.. ארבע… שלוש… שתיים…. ……………………..