>> פספסת את הפוסט האחרון? קראו אותו כאן! << "הראל, אתמול סיפרת סיפורים ממש מעניינים. יואו, זה היה יכול להיות כל כך מגניב אם הייתי מכיר אותך כילד. זה קטע, שנינו כאן היום, בארץ זרה. נכון, זאת השפה שלי, אבל התרבות כאן אחרת לגמרי, גם בשבילי. ואני חושב לעצמי - שנינו כאן עכשיו, לבד, חסרי חברים. איפה הראל הילד שהיה מוקף באנשים סביבו?" הוא מביט בי בחיוך ומנסה למצוא מענה לשאלה שלו. אני מהרהר לרגע ומשיב, "הוא עוד קיים איפשהו, הילד הזה. כשחזרתי לביקור בארץ, שבוע ויומיים הספיקו לי כדי להיזכר בזה. כל מקום שהלכתי, כל חבר שפגשתי, חזרו ואמרו לי, 'יואו, איזה מגניב! אתה לא השתנית בכלל.' זה היה בקטע טוב, כמובן – רק שמפה זה נראה אחרת. כאן, במקום חדש, אני אפילו לא מרגיש בנוח להשתתף במפגשים של הקהילה הגאה. מי יודע, אולי אחד מה'טרנסים בעד פלסטין' יחליט להתנכל לבעלי, שכל כולו בהסברה למען ישראל. זה הדבר האחרון שחסר לו עכשיו, עוד התמודדות כזאת. אז אני פשוט לא משתתף, מחכה בסבלנות, מבין את השטח ו...מקווה שהמציאות הבודדה הזאת תשתנה בקרוב לשנינו." "אולי תדבר עם...
תגובות
הוסף רשומת תגובה